חווית מפגש רגלי עם היסטוריה ישראלית ו-ירקות הטבע במרחבי הגליל העליון המערבי.

זהו טיול רגלי בדרגת קושי קלה עד בינונית. הטיול איננו מעגלי; יש להשאיר רכב בנק. הסיום לפני תחילת הטיול. אורך המסלול כ-3 ק"מ. משך הטיול כ-3 שעות.

ציוד נדרש: נעלי הליכה נוחות, מים לשתייה, כובעים, לבוש בהתאם לעונת השנה ותחזית מז"א.

היכן מתחילים? חניתה-תחתית (שיחזור חומה ומגדל).

היכן מסיימים? חניית הלולים מצפון לכביש-הצפון (899) כ – 800 מ' ממערב לצומת-אדמית.

נחנה את הרכב במגרש החנייה של אתר "חניתה-תחתית".

נגיע למקום מנהרייה צפונה בכביש מס. 4. בצומת-בצת נפנה ימינה (מזרחה). בכיכר השנייה בשלומי נפנה שמאלה (צפונה) וניסע דרך השכונות החדשות העונות לשם - "שלומית" לכיוון חניתה (כביש 8990). לאחר תחילת הפיתולים מופיע שלט ימינה "חומה ומגדל". ניכנס וניסע קטע קצר בכביש אל האתר.

מקום זה הוא מקום העלייה ההרואית של קיבוץ חניתה ב- 21.3.1938. חשיבותו העצומה של האירוע ההיסטורי היא בכך, שזו הייתה הפעם הראשונה שישוב "חומה ומגדל" (בזמן המרד הערבי הגדול) עלה לאזור ההררי הגלילי סמוך לגבול.

לצורך מבצע זה ולאור הקשיים הרבים הצפויים, גייסה ה"הגנה" פלוגה מקובצת, שמנתה 92 איש ואישה והיא זו שהקימה את המחנה. כאן קיבל המבצע את הכינוי "התיישבות כיבושית". באותו יום התגייסו למעלה מ-400 מתנדבים, שבאו מהקריות ומחיפה ועסקו כל היום בסבלות של הציוד במעלה ההר אל הישוב. יתר על מכך, למעשה כל "הישוב" בארץ השתתף במבצע מתוך האזנה דרוכה לשידורי הרדיו ומתוך הזדהות מלאה עם המתרחש "אי-שם בלב הרי הגליל". מעשה זה היה כל כך הרואי, שבנות שנולדו באותם ימים (...טוב...לא כולן) במקומות שונים בארץ, נקראו בשם "חניתה".

מעט צפונה, על גבי סלע ענק זקוף, מוצמד לוח ברזל, אשר עליו חרוטים שמות עשרת הנופלים במקום.

סמוך למגדל, בצדו הצפוני-מערבי, יוצא השביל בו אנו יורדים. כעבור מרחק קצר נגיע לצמד עצי ברוש נישאים. שני עצים אלו ניטעו כאן לזכרם של שני החללים הראשונים: יעקב ברגר ויהודה ברנר ז"ל, אשר נפלו בלילה הראשון בהיותם בעמדת השמירה, שהייתה בדיוק במקום זה.

השביל מוליך אותנו צפונה. מבעד לאמירי העצים ניתן לראות משמאלנו את "רכס-הסולם", שעל גבו עובר הגבול הלבנוני בקו ישר ממערב למזרח, עד לנקודה מסוימת על הרכס ואז הוא פונה בזווית ישרה ימינה, כלומר למטה לכיוון שלומי. כיוון ש"כביש המערכת" אינו יכול כך לנחות הישר במדרון ההר, הוא יוצר את הפיתולים המוזרים הנראים היטב על גבי הרכס.

הגענו לאזור הכניסה לאתר מכביש-חניתה. אנו חוצים את הכביש הפנימי וממשיכים בדרך העפר היורדת בתלילות ובעיקול רחב ימינה. אזור זה מכוסה בעצים רבים במגוון רחב של מיני בר ונוי.

עוד מספר צעדים ומתוך הצמחייה הסבוכה בצד שמאל נגלים לעינינו קירות בנויים. הגענו לבאר (ולבריכת הוויסות שמצפונה) המעניקה את שמה לנחל היורד מכאן דרומה עד ל-"כביש הצפון" - "נחל-הבאר", אשר באפיקו נצעד לאורך הקטע הבא בטיולינו.

באר זו נחפרה בשנים הראשונות לקיבוץ וסיפקה מים לחקלאות ולשתייה. לפני-כן התנהלה אספקת המים ע"י עגלה הרתומה לפרידה, אשר הובילה בחביות מים מעיו-כובשים, מעין דל הנמצא במרחק אווירי של כ–400 מ' ממזרח, אך בדרכי ההר המתפתלות התארכה הדרך ורבו הסכנות בה.

כעת נרד בשביל, המסומן בסימון שבילים ירוק, אל אפיק הנחל ומושך דרומה בירידה מתונה. הצמחייה הסבוכה מסביבנו משתנה גם היא: עצי האורן הולכים כאן ונעלמים במהירות ומפנים מקומם לעצי החורש הגלילי הים-תיכוני במלוא הדרו ותפארתו. העץ הדומיננטי הוא, כצפוי, האלון המצוי ירוק העד ולידו ניתן להבחין באלה הא"י, הער האציל, הלבנה הרפואי, פה ושם גם כליל-החורש ועוד. בראשית האביב (פברואר – מרץ), נוכל לגלות מדי פעם לאורך השביל פרח מרשים ביותר המזכיר בהופעתו את החצב המוכר. שמו של הפרח הוא "שנק-החורש", גבעולו עבה יותר ובד"כ נמוך מעט יותר ופרחיו מעטים, גדולים ומיוחדים עד כדי מוזרות, צבעם סגול-כחול עם מרכז צהוב. אכן - מצאנו את אחד הפרחים המיוחדים והמעניינים הצומחים בר בארצנו. זהו מין של סחלב גדול, הגדל רק בצל עצי החורש הטבעי. נהנה ממראה העיניים אך נשמרהו מכל משמר! זהו צמח נדיר ומוגן ואסור לקטוף אותו או להפריע את בית הגידול שלו!

צמח מיוחד נוסף הצומח מסביבנו במספרים גדולים הוא "עצבונית-החורש", זהו שייח בינוני בעל "עלים" קטנים, מבריקים וחדים מאד בקצותיהם. גם הוא אחד מן המינים המעטים המעדיפים את צל עצי החורש. לשיא "מוזרותו" מגיע צמח זה כאשר נבחין בפרי שלו. רבים השיחים, אשר אינם נושאים פירות כלל ואלה שכן, מגדלים רק פירות בודדים עליהם; אלא שלמזלנו הפרי של עצבונית החורש בולט, הן בגדלו והן בצבעו והוא נראה כעגבנייה קטנה, או יותר נכון כדובדבן אדום כאש. נשתופף וננסה להבחין מעין בדיוק צומח הפרי הזה? הוא צומח ממרכז "העלה" !

עוד רגע והנוף הסגור נפתח. הגענו אל צומת השבילים המסומנים כאן: השביל הירוק, אשר לאורכו צעדנו ממשיך ישר ואילו אנחנו נפנה שמאלה בשביל בצבע אדום והוא יוליך אותנו מזרחה על פני מדרונות הגבעות המתונות למרגלות רכס-חניתה. הנוף מסביב חוזר לצורת היער המשולב, שבו רבים עצי היער הנטוע - האורן והברוש. הוא פתוח הרבה יותר ובעל מרווחים גדולים בין העצים. חצינו דרך עפר, אשר במקביל לה מונח צינור מים גדול.

הגענו לאפיק ואדי רדוד. השביל מוליך אותנו מעלה. בעונת האביב, נהנה פה מפריחה עשירה ומעניינת. בין הבולטים שבפרחים מינים אחדים ממשפחת הסחלביים, בהם שולט כאן דווקא מין נדיר יחסית, "סחלב נקוד", אשר פרחיו בצבע ירוק-צהוב עם כתמים חומים. בבסיס גבעולו צומחת שושנת עלים גדולים, בשרניים, אופייניים. האגדה יודעת לספר שבשנות החמישים, כאשר הבוטנאים עוד לא ידעו על קיומו של מין זה בארצנו, הוא נתגלה ע"י ילדי הגן מקיבוץ חניתה באחד מטיוליהם באזור זה.

עלינו מעט במעלה הוואדי הרדוד ושוב פונה השביל חדות ימינה-מזרחה. כאן אנו עולים מעט מעל חלקת היער ואנו צועדים באזור תלול יותר שבו המדרון נוחת דרומה-ימינה. אנו פוסעים מזרחה, הולכים למעשה על "קו-גובה", כך שאיננו חשים (כמעט) במדרון. נוכל להבחין במספר גושי סלע גדולים, חצובים כאבני בנייה גדולות מרובעות. ובהם סימני חציבה נוספים: קידוחים צרים ועמוקים עשויים בשורות וקוים. אזור זה הוא המחצבה הישנה של קיבוץ חניתה. מחצבה זו הייתה אחד מענפי-המשק הראשונים וספקה אבנים לרציפי נמל-חיפה, ש-נבנה ע"י הבריטים באותם ימים.

בהמשך השביל, מתגלה משמאלנו, מעט למעלה, קיר סלע זקוף בגובה של כ-2 מ'. לאחר צעדים אחדים מתחיל הקיר להתעגל כלפי פנים ויוצר מעין "מערה" , מעין צינור לא סגור עד הסוף. התופעה הגיאולוגית הזו קרויה: "צניר" והשביל המסומן אדום, שבו אנו צועדים קרוי: "שביל-הצניר".

עוד מעט ומולנו נפתח נחל נוסף עמוק וארוך יותר, אף הוא יורד מן הגבעות דרומה. השביל מוריד אותנו אט אט אל האפיק ואתו אנו פונים דרומה. נעקוף כאן מבנה בטון קובייתי מוקף גדרות. זוהי באר מים מודרנית, אשר בשנות ה-70, הוקפה גדרות למניעת פגיעה בה. מדרום לה ניתן כבר להבחין בכביש סלול. זהו הכביש המוביל אל הבאר הזו. סיום הטיול ייקח אותנו דרומה על גבי הכביש הזה עד חניית הלולים, בה השארנו את רכב האיסוף שלנו.

כתב: זהר אופיר - מוותיקי המדריכים בגליל. מתמחה בצפון הארץ. טל' 052-3738822