נחל שרך-בצת, נחל יפיפה ומשרה אווירה של קסם, מערת נטיפים ומעיינות זורמים. טיול לא ארוך של כ- 5 קמ המתאים לכל המשפחה ומלמד אותנו משהו על קסמו של הגליל העליון. מומלץ להשאיר רכב אחד בסוף המסלול או לסמוך על טרמפ.

איך מגיעים
נוסעים על כביש הצפון, כביש מס' 899, אחד הכבישים הצפוניים ביותר בארצנו. כביש זה נסלל ב- 1938, בתקופת המרד הערבי. כאן נקבע הגבול בין ישראל ללבנון, שהפריד בין המנדט הבריטי בארץ לבין המנדט הצרפתי בלבנון. פונים לקיבוץ אילון, ממשיכים (ישר) עד לחניון [6], כאן משאירים רכב שימתין לנו לסוף המסלול. חוזרים לכביש הצפון, ממשיכים מזרחה ומול כביש הגישה ליישוב גרנות הגליל [1] , פונים צפונה אל כביש המסומן בסימון שבילים כחול ונוסעים בו עד לחניון שרך [2]. כאן מחנים את הרכב השני. המפה לקוחה מתוך מפת טיולים וסימון שבילים מס' 2 - הגליל העליון, בהוצאת הוועדה לשבילי ישראל/החברה להגנת הטבע, לחצו עליה להגדלתה.
לא לשכוח להביא: נעלים להליכה במים, בגד ים ופנס.

המסלול
מחניון שרך [2] יוצאים אל השביל המסומן כחול המוביל אל ערוץ נחל שרך. ממש לפני שמתחלים לרדת, עוד באזור החניון נראה שלט המפנה לחורבת דנעילה. זוהי חווה חקלאית מהתקופות הרומית והביזנטית (מאות 1 עד 7 לספירה), וחמישי בתי הבד שנמצאו בה מעידים על העיסוק העיקרי בגידול כרמי זיתים לשמן. הסיור הקצר בחורש הגלילי מרשים ומלמד על ההתיישבות הקדומה באזור. הישוב הקדום הוכשר לביקור (חינם) של מבקרים על ידי קקל בשביל מעגלי לא ארוך היוצא והחוזר לחניון שרך
לאחר הביקור בחרבת דנעילה, נמשיך לנחל. נחל שרך הוא נחל אכזב ועובר כאן בין עצי אורן שנטעה קקל. השביל - יפיפה ומוצל לכל אורכו, עובר בין עצי חורש ים-תיכוני: אלון מצויי ומעט אלון תולע, אלה ארצישראלית, אשחר, קטלב, ער אציל (דפנה) וליבנה רפואי ועל כולם מטפסת קיסוסית. במורד הנחל, קרוב יותר למים אפשר למצוא גם עצי כליל החורש ואדר סורי. כמו-כן אפשר לראות בנחל שרידים של טחנות קמח שהופעלו בעבר עי מי הנחל ולאורכו פזורים שרידי ישובים.
הכל יש בו בנחל שרך, אפילו סיפור מימי מלחמת העצמאות: פאוזי אל-קאוקג'י, ממפקדי 'צבא ההצלה', שפלש לארץ בראשית 1948, עשה כמיטב יכולתו כדי שיהיה בידו להתפאר בכיבוש יהודי - ולו גם אחד! תחילה תקף את טירת צבי ונחל שם תבוסה. לאחר-מכן ניסה את מזלו במצור על עמק הירדן - אך גם שם הובס, כך היה גם בסג'רה ובמנרה. לא לחינם לגלגו עליו ערביי הגליל שבמקום 'ג'ייש אל-אינקאז' (צבא ההצלה) כינו את צבאו 'ג'ייש אל איקאץ' (הצבא המרקד)... בסוף אוקטובר 1948 נערך מבצע 'חירם': במשך 60 שעות ניהל צהל מיתקפה על 'צבא ההצלה' וכבש את הגליל העליון עד נהר הליטאני. במהלך המבצע היה ל צהל לכבוש את תרשיחא, בו ישבה מפקדתו של קאוקג'י, חיל האוויר סייע בהרעשה על העיירה וזו נכבשה לאחר קרב עז, אבל קאוקג'י הספיק לברוח ממנה. קאוקג'י וצבאו התחמקו בדרך הצלבנית העתיקה המוליכה מ'שאטו דה-רואה' (מבצר המלך) במעיליא לעבר מבצר-טורון, בעיירה תבנין (בלבנון). דרך זו הולכת מתרשיחא לדייר אל-קאסי (מושב אלקוש), עולה בנחל מתת, נחל בירנית, יובליו של נחל שרך. לאחר מכן חוצה את גבול לבנון, לא הרחק ממשטרת סאסא ויורדת אל עמק רומייש. הדרך שנמצאה יפה למעבר רכב (דבר זה לא הובא בחשבון בעת תכנון מבצע 'חירם'), סייעה לקאוקג'י להוציא את צבאו, על יחידות התותחנים כבדות התנועה, ולהחלץ.
השביל חוצה את אפיק הנחל ונמשך לצד הגדה השמאלית ואחכ יורד אל אפיק הנחל עצמו. למרות שאין מים באפיק הנחל, יש הרבה צמחייה ואווירה קסומה.

מערת שרך
אחרי הליכה של כקמ וחצי מגיעים אל פיתחה של מערת שרך [3]. כדאי לשים לב ולא לפספס אותה, כי היא נמצאת על הגדה הצפונית של הנחל. בכל אופן, קצת קשה לפספס כי בפתח המערה יש שלט ירוק גדול. מערת שרך הינה מערת נטיפים יפיפיה שאורכה כ180- מ' ולה כניסה אחת ושני פתחי יציאה. זה הזמן לשלוף פנסים (אסור להדליק נרות, מפני שהפיח מזיק לנטיפים ולעטלפים שבמערה) ולהכנס למערה. בתוך המערה השבילים מסומנים בשלושה צבעים עי מחזירי אור: לבן מציין את הדרך פנימה, כתום מציין את הדרך החוצה ואדום מורה שאין כניסה. בתוך המערה ישנם שלושה מסלולים - מסלול טבעתי קצר של 5-10 דקות בתוך חדרון קטן וצר באורך 8-7 מ' מוביל לחדר עם נטיפים יפים וזקיף מרשים. מסלול קצר נוסף אשר מוביל אל פתח היציאה התחתון - כאשר מגיעים לחלל הראשון (כמה מטרים לאחר הכניסה למערה), צריך לפנות לפתח הנמצא מימין למטה וללכת איתו עד האור. מסלול ארוך יותר, כחצי שעה, יכלול גם טיפוס על מדרגה גבוהה יותר וזחילה עד הפתח העליו, הנמצא כ15- מ' למעלה מאפיק הנחל.
שני דברים שחשוב לזכור בביקור במערה: הראשון - המערה היא 'הבית' של עטלפים והכניסה אליה אסורה בימי החורף, כי אז העטלפים בשנת היופי שלהם. דבר שני - חשוב לא ללטף או לגעת בנטיפים, ובמיוחד לא בטיפות המיים שעליהם. נטיף כזה, גדל רק בכחצי סמ לשנה (זה מאוד לאט...) ומגע בו יאט ולפעמים אף יעצור את גדילתו.
אחרי הביקור במערה חוזרים אל אפיק הנחל וממשיכים על השביל המסומן בכחול. עוד כ-400 מ' מתחבר נחל שרך אל נחל בצת [4]. חלקו העליון של נחל בצת הוא נחל אכזב, אך אחרי כרבע שעת הליכה - יש מים! עינות כרכרה [5], הם המזינים פלג איתן שנמשך עד מכון השאיבה שמתחת לקיבוץ אילון.
אלה ארצישראלית גדולה מסמנת את המעיינן הראשון, מעל המעיין יש סלע ובו דפוסי ענפים ושורשים מאובנים. ויש גם שתי בריכות גדולות ולא עמוקות ועוד בריכה אחת קטנה.
נמשיך בשביל ונלך בצמוד לאפיק הנחל בו מפלונים ובריכות קטנות. בצידי האפיק אפשר לראות הרדופים המגיעים לגובה מרשים ועצי דולב ענקיים, שמעוררים תחושה של יער צפוני. הדולב הוא עץ גבה קומה ועב גזע, וכאןבנחל בצת נמצא הדולב הכי עבה בישראל! בהמשך הנחל מגיעים לחורשת אקליפטוסים ולבריכת בטון. כאן נשאבים מי הנחל ומועלים לקיבוץ אילון [6]. במקום זה נעזוב את הנחל ונעלה עם הדרך הסלולה לקיבוץ אילון

חרבת כרכרה
בדרך האספלט העולה לעבר החניה בקיבוץ איילון, ישנה פניה ימינה בהצטלבות עם שלטים המורים שהכניסה מותרת לרכבת תיירות ורכבי בטחון. אם ברצונכם לבקר בשרידי ישום קדום, פנו ימינה, חילפו על פני מחסום בקר, השמיכו עד לעיקול חד שמאלה, במרכזו יוצאת דרך עפר רחבה מערבה עליה ממשיכים עד לחורבה מהתקופה הביזנטית, בה ניתן לראות שרידי בתי בד ועוד.
לאחר שחוזרים מהמסלול, ניתן לעשות פיקניק בשולחנות שנמצאים בחניון גרנות הגליל. למי שטרם עשה זאת בתחילת המסלול, מומלץ מאוד לעשות את המסלול המעגלי הקצר לחורבת דנעילה. זו חווה חקלאית מהתקופות הרומית והביזנטית (מאות 1 עד 7 לספירה), וחמישי בתי הבד שנמצאו בה מעידים על העיסוק העיקרי בגידול כרמי זיתים לשמן. הסיור בחורש הגלילי ובין בתי הבד משובב כל נפש.

לקוח מתוך אתר "טיולי"