נקודת התחלה:

 בית ג'אן - ניתן להגיע לבית ג'אן מכביש 85. בצומת רמה פונים צפונה לכביש 864, עוברים את הישוב רמה וממשיכים עד שמגיעים לפניה ימינה לעבר בית ג'אן. מי שמגיע בכביש 89, פונה דרומה לכביש 864 בצומת חסן, עובר את הישוב פקיעין ופונה שמאלה בהגיעו לצומת לעבר בית ג'אן.
ממשיכים עם הדרך העולה לבית ג'אן. במזלג הראשון ממשיכים עם הדרך הראשית (שמאלה), עוברים את תחנת הדלק ומחפשים פניה שמאלה שניתן לראות על אחד הקירות או העמודים סימון שבילים ירוק [1]. נמשיך עם הרכב בדרך זו המתפתלת במעלה הר. בשלב מסוים הכביש הופך לדרך עפר [2]. שם ניתן להחנות את הרכב - זוהי נקודת ההתחלה.
נקודת הסיום: ישנן שתי נקודות סיום אפשריות. הראשונה היא בחורפיש והשנייה היא בדרך בין בית ג'אן לחורפיש. אני ממליץ על האפשרות השנייה שטובה אם באנו עם רכבים פרטיים ורוצים לעשות הקפצה מהירה. עם באנו עם אוטובוס, מומלץ לסיים בחורפיש. במקרה כזה יש לשלוח את האוטובוס לחורפיש ולאמור לו לחכות ליד סמבוסק הארזים אשר במרכז הכפר.
כדי להגיע לנקודת הסיום השנייה (זו המומלצת לבאים עם רכבים פרטיים): לאחר השארת הקבוצה בתחילת המסלול, יש לחזור אחורה לעבר מרכז הכפר בית ג'אן [13], ולחפש את דרך העפר (הסלולה בחלקה והמתאימה לכל רכב) לעבר חורפיש. דרך זו מסומנת בסימון שבילים אדום [11]. נוסעים עם דרך זו 4.5 קמ (באמצע הדרך, סימון השבילים מתחלף לשחור. בשלב מסוים רואים מצד שמאל אנדרטה. כחצי קמ צפונית לאנדרטה נגיע לפיצול שבילים. ישנו פיצול לשביל המסומן בסימון שבילים ירוק הפונה שמאלה מהדרך המתאים להולכי רגל. זוהי נקודת הסיום וכאן יש להשאיר את הרכב השני.

 בית ג'אן
בית ג'אן הוא כפר דרוזי הנמצא בהרי מירון. זהו אחד מכפרי הדרוזים הגדול בארץ ונראה כי שמו שומר בחובו את שמה של בית דגן המקראית. בית ג'אן הוא הגדול בכפרי הדרוזים שבגוש הרי מירון. הכפר הוא הגבוה בכפרי ישראל וחלקו העליון נמצא מעל ל1000 מטרים מעל פני הים. הכפר הוקם ככל הנראה סביב המאה ה-13 או ה-14 על שרידים של ישובים קדומים יותר. כיום יש בכפר כמעט כ-10000 תושבים העובדים בכוחות הביטחון, כעובדי חוץ או כחקלאים. מאז שהוכרז הר מירון כשמורת טבע ישנו סכסוך מתמיד בין תושבי הכפר לבין אנשי רשות הטבע והגנים בעקבות ההתרחבות של הכפר למגורים ולחקלאות. שיא הסכסוך היה בשנת 1987 אז לאחר התכתשות אלימה בין תושבי הכפר לאנשי הרשות ולמשטרה, הסכימו להקים פרויקט ביוב לכפר בבקעת הסרטבה. הבעיות לא נגמרו, ועד ימינו ישנם קונפליקטים נמשכים בנושא ההתיישבות והתנאים אותם דורשים תושבי הכפר.

 מסלול הטיול
מנקודת ההתחלה [2] נלך עם השביל הירוק. מולנו נופו המרהיב של הר מירון ולצדדי דרך העפר מטעי תפוחים ושזיפים של תושבי הכפר. לאחר כקמ השביל פונה פניה חדה ימינה, צפונה (יש לשים לב ולא להמשיך עם דרך העפר ישר..). בסמוך לפניה ישנה גת עתיקה הכוללת משטח דריכה טבעי ואגן להיקוות התירוש.

לאחר כ-300 מהפניה נגיע לחרבת צב הנמצאת בראש הגבעה המסומנת כנ.ג (נקודת גובה) 974. בחרבה היום לא ניתן לראות הרבה מעבר לאתר פסולת שהושלכה במקום. השביל ממשיך עוד כקמ צפונה. שם ישנו פיצול שבילים שלא קל להבחין בו המוביל לאטרקציה - הדרך הראשית ממשיכה צפונה, וסימון שבילים שקוף (שני פסים לבנים ללא מילוי בינם), מפנה לשביל הפונה מערבה (שמאלה). סימון זה נמצא על אבן אחת, ואלו שמבחינים בו והולכים בעקבות הסימון השקוף יגיע לאחר כ-400 מטרים של הליכה להוטה גדולה [3].

ההוטה היא תופעה קארסטית – דהיינו תופעה של המסת מי הגשמים את אבן הגיר ממנה בנוי הר מירון. ההוטה היא מערה מאוד עמוקה. מהמקום בו נמצאת ההוטה (אליה לא ניתן לרדת), ישנה תצפית יפיפייה מערבה לעבר הר כישור והר פלך. לאורך הדרך ילוו אותנו פרחים רבים, נוכל לראות את הטופח, את הכלנית הנורית, הפרג, הברוניקה הסורית שמסתתרת לה, את השום, את הסחלבים, הקידה השעירה, השקד המצוי כחלית ההרים ועוד. אחד הדברים היפים הוא לראות את הכלנית המצויה, אבל לא בצבע האדום המוכר אלא דווקא בצבע כחול עז. הצבע נקבע על ידי הגנים השונים והוא נפוץ באזור הר מירון.

 תצפית
לאחר הביקור בהוטה, נחזור על עקבותינו בחזרה לעבר השביל הירוק. נחבור אל השביל ונמשיך בדרך ההתקדמות המקורית, צפונה. לאחר כקמ הליכה נגיע לנג 945. מנקודה גבוהה זו [14] ישנה תצפית מרהיבה לכל עבר. בצפון מזרח ניתן לראות את פסגת הר מירון (כ-1240 מטרים מעל לפני הים), ומאחוריה באופק גם את הר החרמון. מעט מערבה נראה את הר חירם, הר אדיר, מתחתם את חורפיש שלידה נמצא הר זבול ונבי סבלאן. מערבה ניתן לראות את הרי הגליל העליון, ביום עם ראות טובה ניתן אף לראות את הר הכרמל.

לאחר התצפית המרשימה, נמשיך עם השביל הירוק עוד כקמ. בדרכנו נעבור ליד בור מים [15]. זהו למעשה בור מים שנוצר בפעילות קארסטית וכוסה במשטח בטון. בבור יש מים כל השנה. הקפידו להחזיר את הכיסוי לבור לאחר שתביטו בו. בחודש מאי ניתן לראות במספר מקומות לאורך השביל, את פריחת השושן הצחור, פרח לבן מבהיק שהינו אחד מהפרחים היפים בארצנו.

 מערת הנטיפים
השביל עובר בין טרשונים גבוהים של סלעי דולומיט וניכרת פעילות המים על הסלע הקשה. לפני החיבור עם סימון השבילים השחור, ישנו פיצול ימינה לסימון שבילים שקוף [4]. אם תלכו בעקבות השביל, תגיעו לאחר כ-200 מטר הליכה להוטה נוספת. להוטה זו כדאי ומומלץ להיכנס. ההוטה יורדת לאט לאט לבטן האדמה. לאחר הצטיידות בפנס נרד פנימה. לאחר ירידה של כ-15 מטרים מגיעים לחדר מערה גדול. שממשיכים הלאה דרכו מגיעים לחדר גדול שבו זקיפים ונטיפים רבים. בכניסה לחדר זה יש כעין מרפסת עליה עומדים וצופים לעבר החדר. לא ניתן לרדת פנימה יותר ויש להיזהר מהחלקה פנימה. הזקיפים והנטיפים יוצרים תחושה מרתקת וניתן לדמיין צורות שונות שיוצרים הזקיפים. הנטיפים והזקיפים נוצרים בתהליך של מיליוני שנים. למעשה מדובר בסלע הנוצר עם טפטוף המים מתקרת המערה כלפי מטה. כל טיפה משאירה אחריה קמצוץ זעיר של סידן אשר במהלך אלפי שנים יוצר נטיף. באותו הזמן על הרצפה גדל והולך לו זקיף. ללא הפרעה, לאחר אלפי שנים יכולים הנטיפים והזקיפים להתחבר לעמוד מרשים. מספר עמודים כאלו ניתן לראות במערה עצמה. יש לציין כי נגיעת יד אדם, שהיא שמנונית מטבעה הורסת את התהליך הארוך.

האגדה מספרת כי קרסטי, נערה מפונקת מבית עשירים, ביקשה להיות הנערה היפה ביותר בעולם. בעודה מטיילת באזור זה פגשה במכשף רב עוצמה שהתחפש לעני מרוד וביקש ממנה קצת אוכל ובגד חם. אך קרסטי, שהייתה מאוד אגואיסטית וחסרת התחשבות, צחקה עליו והמשיכה בדרכה. בהמשך הדרך פגשה שוב במכשף שהתחפש הפעם לנסיך עשיר ויפה תואר ומייד פנתה אליו ובירכה אותו לשלום. בעוד הם משוחחים שאל אותה המכשף- נסיך מה הייתה רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם. ענתה קרסטי: להיות היפה ביותר בתבל. הפך הנסיך חזרה למכשף ואמר: בגלל שבפנים נשמתך כה שחורה ומכוערת אהפוך גם את חיצוניותך לכזו. ואכן קרסטי הפכה לנערה פוזלת, בעלת אף נשרי ושפתיים מצומקות, בפיה הייתה שן-כן שן-לא, רגליה עקומות וגופה כולו חסר פרופורציות. מרוב בושה התחבאה קרסטי במערה והחלה מתחננת בפני המכשף כי יהפכה לאבן. הקוסם נכנע לרחמיו והפכה לאבן. מאז ועד היום ישנן מערות קרסטיות בעלות שן עליונה (נטיף) ושן תחתונה (זקיף)....

 חרבת חותם
לאחר הביקור במערת הנטיפים נחזור לשביל הירוק אשר עד מהרה חובר לשביל בסימון שבילים כחול [5]. בשביל זה נפנה ימנה (צפונה), ונלך עם השביל עוד כ-2 קמ.

גם בדרכנו כאן נפגוש בצמחיה המעטרת את האזור: עצי אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, אלון התולע, אדר סורי, קטלב, ער אציל, ועוד. לאחר שני הקמ נגיע לחרבת חותם [6] שהיא שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית (ראו ציר זמן היסטורי) שהשתמר היטב. בצידה הצפוני של החרבה נוכל למצוא את בית הבד ובסמוך לו בור מים.

 עין חותם
מחרבת חותם [6], נרד עם השביל הכחול כ-800 מטרים עד שנגיע לעין חותם [7]. מעיין זה הוא העליון מבין חמשת מעיינותיו של נחל חביס – החלק העליון של נחל כזיב. תעלה יפה מובילה את המים לבריכה קטנה בעומק של 60 סמ המזרימה את המים לשוקת המשתמשת את עדרי הצאן. ליד השוקת העכשווית נמצאת שוקת עתיקה יותר. המים שלא נעשה בהם שימוש ניגרים לנחל עצמו, בו צומחת שדרת עצי צפצפה מרשימים ומרהיבים. הצפצפות, הנקראת בערבית אל-חורה נתנו לאזור את שמו בערבית. ניתן לראות כי בין הצפצפות למעין ישנו משטח גדול שוודאי שימש בעבר לשימושים חקלאיים. אם איתרע מזלכם, תמצאו את המעין נקי וללא אנשים רבים – אז זו פינת גן עדן של ממש. בפעמים אחרות לצערנו לא מקפידים בני המקום על הניקיון הקפדה יתרה...

לאחר הביקור במעיין [7], נבחר בדרך בה אנו רוצים לסיים, לפי המיקום בו נמצא הרכב המאסף. לאלו שהשאירו את הרכב בחורפיש [8], נמשיך עם השביל הכחול עד פאתי הכפר ולאלו שבחרו בנקודת הסיום השנייה. במעין, נמצאת צומת שבילים, שם נעזור את השביל הכחול, ונפנה ימינה (מזרחה) עם סימון השבילים הירוק, לאורך נחל כזיב כשני קמ עד לנקודת הסיום [9].