נחל באר ביער חניתה

הגליל המערבי מוריק תמיד,ו"יער חניתה" הוא אחד היפים המשתרע על פני שטח של 2,300 דונם,  בטיולכם ביער זה, תוכלו לפגוש במוצגים אותנטיים של תקופת העלייה לקרקע של קיבוץ חניתה. ההליכה נעימה בערוץ נחל הבאר גם בימי הקיץ החמים, בטיול יתגלה לכם מגדל שמירה ישן של הלוחמים מאז, הבאר הישנה שממנה שאב הקיבוץ מים וביקור במוזיאון חניתה לא כדאי לפספס!

  • מתאים לכלבים
  • מסלול מעגלי
  • טיולים
  • מסלולי הליכה
לתצוגת מפה

איך מגיעים לחניון חומה ומגדל (נקודת ההתחלה של הטיול)?

נוסעים לעיירה שלומי (כביש 899) ועולים צפונה לעבר קיבוץ חניתה (כביש 8990). כשני ק"מ משלומי פונים ימינה ליער חניתה, על פי שילוט קק"ל, בדרך המסומנת בכחול. הדרך מגיעה לאחר כ-500 מ' לאתר חומה ומגדל.

מכאן מתחיל המסלול הרגלי בנחל הבאר (מעגלי)

לפני שיוצאים לדרך, הגליל המערבי הוא מהאזורים הירוקים בישראל. מדרונות ההרים מכוסים בחורשים טבעיים, וביניהם יערות שנטעה קק"ל. אחד היערות האלה הוא יער חניתה, המשתרע על פני 2,300 דונם. יער חניתה הוא יער היסטורי. את העצים הראשונים בו נטעו בראשית שנות הארבעים של המאה ה-20 חלוצי חניתה. בשנות השישים והשבעים המשיכה קק"ל במשימה.

היער שוכן בחניתה תחתית. זהו האתר שהתיישבו בו במבצע נועז ראשוני קיבוץ חניתה, שעלו על הקרקע ב-21 במרס 1938. באותם ימים היה מדרון ההר חשוף לגמרי מצמחייה. המתיישבים היו אנשי קבוצת כיבוש של ה"הגנה", שנעזרו ב-450 מתנדבים. עלייתה של חניתה על הקרקע, במקום מבודד לגמרי, בלב אזור עוין ובעיצומו של "המרד הערבי", עוררה רושם עז ביישוב העברי. הערבים תקפו את חניתה שוב ושוב. בשלושת החודשים הראשונים לאחר העלייה על הקרקע נפלו עשרה מחברי הקיבוץ. תחילה שכן הקיבוץ במקום שבו נמצא אתר חומה ומגדל. כעבור כחודש עבר למקומו הנוכחי, מקום שנזכר בתלמוד כחנותא. בסוף 1938 החליפו חברי גרעין שעלו לחניתה את אנשי פלוגת הכיבוש.

קיים סימון שבילים ירוק לאורך כל המסלול .מסלול נחל הבאר אתר חומה ומגדל נמצא ב"חניתה תחתית" – המקום שעלו בו ראשוני חניתה על הקרקע בליל 21 במרס 1938. החומה ומגדל העץ הגבוה, שאפשר לעלות אליו לתצפית, מנציחים את האירוע. ליד המגדל ישנו חניון גדול ולידו שביל המתאים לעגלות. למרגלות המגדל ניצב סלע גדול המשמש אנדרטה לעשרת הנופלים על הגנת חניתה תחתית.

מהחניון השביל יורד מערבה ומגיע כעבור כ-100 מ' לשני ברושים, שניטעו בשנות החמישים לזכרם של יהודה ברנר ויעקב ברגר, שני הנופלים הראשונים בחניתה שקיפחו את חייהם כבר בלילה הראשון לעלייה על הקרקע. כאן נפנה ימינה (צפונה), נחצה את דרך היער הראשית שנסענו בה למגדל התצפית, ונרד אל הגיא שמעבר לדרך.

השביל יורד בשולי חורשת אורן אל מבנה בטון ישן. זהו בית הבאר, שממנה שאבו ראשוני חניתה מים. לאחר כמה שנים הבאר, שעומקה הגיע ל-40 מ', הכזיבה וננטשה. השביל ממשיך לרדת במורד הגיא ונכנס לנבכי נחל הבאר – עולם של צל עצי חורש, שקט ושלווה. העצים השולטים כאן, כמו בכל חורש ים תיכוני ראוי לשמו, הם עצי אלון מצוי. מה שמצוי פחות בחורשים ים תיכוניים – אך מצוי כאן בשפע – הוא הצל הכבד, המעניק תחושה של קסם ומסתורין…הצל הכבד מעניק הזדמנות לצמחי צל לשגשג. צמרות האלונים (האלון המצוי) נישאות גבוה מעל ראשינו, ובקרקעית היער בולטת ושכיחה אצבעונית החורש – צמח המאפיין חורשים מוצלים.

בצדי הערוץ על הסלעים בולטות אוכלוסיות הטחבים והשרכים. גם בימות הקיץ החמים קטע זה של המסלול מוצל וקריר. כאן מומלץ לערוך את ההפסקה במסלול. ממש לפני צאתו של נחל הבאר אל מחוץ ליער, בדרכו לנחל בצת, פונה השביל ימינה ומטפס מתונות במדרון.

זהו החלק האחרון של הטיול שלנו, שממנו ניתן לצפות אל בקעת שפע הפורייה, יצירתו של נחל בצת, מהנחלים הארוכים של הגליל המערבי. במדרון שמצפון לבקעה מטפס עקלקלות הכביש לפארק אדמית. השביל, וגם אנחנו, לאחר שהתגברנו על המעלה, פונים ימינה ומגיעים חיש קל אל חניון חומה ומגדל.

מיקום