מהר בטח למערת הנטיפים

היכן מתחילים?

מערבית למושב מעונה על כביש 8833 בין ק"מ 8-9 מכיוון צומת געתון או 900 מטר מהשער הדרומי של ממושב מעונה. מדרום לכביש יש שטח מפולס שאפשר להחנות עליו ומצד שני מתחיל שביל כחול

היכן מסיימים?

ההגעה דרך מושב מעונה. לאחר הכניסה למושב מכביש 89, יש לפנות בפניה השלישית ימינה, לחלוף על פני בית התרבות ולהמשיך ישר אל מחוץ למושב על דרך סלולה, עד מפעל הפטריות. ליד שער המפעל לפנות שמאלה / דרומה ולהחנות מול גדר המפעל. אורך המסלול הקווי: כ 2.5 ק"מ ויכול להמשך כשלוש שעות (כולל ביקור במערה)

חשוב לדעת!

יש לקחת בחשבון, שהמסלול חשוף ועשיר בשיחי קידה שעירה וסירה קוצנית. בעונה החמה מומלץ לטייל בשעות הבוקר או אחר הצהריים.

תיאור המסלול

לאחר מעבר הכביש יש לאתר את הסימון הכחול על הטרשים שעוצבו בתהליך של בלייה קרסטית. מראם כחבורה גדולה של צבים מאובנים ואפשר להתחרות בדילוג ביניהם בלי לגעת באדמה. השביל ממשיך בין עצי זית עתיקים, מטפס על מדרגת סלע ומגיע לשדה נטול אבנים ומלא בסירה קוצנית. זו הזדמנות נדירה להבחין בשבר גיאולוגי, מפגש בין שני סוגי סלעים, שכיוונו מזרח מערב ומאופיין בקיר זקוף של גיר קשה ועתיק יותר מאשר השדה הקירטוני שמצפון לנו. הקירטון הרך מתבלה ונסחף מהר יותר מהגיר הקשה ולכן הפרשי הגבהים.

השביל פונה מזרחה ועולה על הקצה של שכבת הגיר הקשה. עת הגענו לדרך העפר, יש לפנות שמאלה / צפונה, לוותר על השביל הכחול שנכנס לשדה קוצני ולהמשיך עד הצומת הראשונה של דרכי העפר. אם רצוננו לצפות אל הגליל העליון מפסגת הר בטח יש לפנות ימינה ולעלות ישר אל מתחם מגודר שהקימה קק"ל וצופה מסככה אל מרחבי הצפון.

ממש מתחתינו מושב מעונה וממערב לו, על הר אגר, מתקן איסוף המים שהקימו הבריטים בשנות ה-30 של המאה ה-20, כדי לאפשר את הקמת משטרת מעונה בימי המאורעות. מעבר לו הישוב היווני-קאתולי מעיליא ומימין לו העיר מעלות-תרשיחא.

את האופק סוגר רכס הגבול עם לבנון מראש הנקרה דרך אדמית, ערב-אל-ערמשה, זרעית ועד בירנית ומתת. קטעים קטנים שמעבר לגבול ניכרים בצחיחותם עקב רעית יתר של צאן וכריתת עצים. לצד התצפית נותר בונקר של צבא ההצלה של קאוקג'י מימי מלחמת העצמאות כשפניו אל יחיעם, הנקודה היהודית הקרובה ביותר.

לאחר התצפית יש לחזור בירידה לצומת דרכי העפר שבה פנינו ולהמשיך ישר. מומלץ לחסוך התחככות בקוצים של השביל הכחול ולהמשיך על דרך העפר עם סימון שבילים סגול, לפנות שמאלה / מערבה עם הסימון ולחלוף מעל השכונה החדשה של מושב מעונה.

לאחר שמתרחקים מהישוב יש לשים לב לנקודה שבה השביל הכחול מתפצל ימינה מדרך העפר.בהמשך הוא פונה שמאלה לתוך כרם זיתים, יורד לאוכף ועולה אל ההר, שבעברו השני נמצאת מערת הנטיפים.

המערה ממוקמת במקום, שבו מתחילה ירידה תלולה לכיוון מפעל הפטריות. מהסימון הכחול יש פיצול של סימון שקוף ימינה לכיוון צפון ופתח המערה ניכר בכיסוי של שבכת ברזל. המערה קרירה ומדהימה ביופייה. באולם הכניסה אפשר להתרגל לחשיכה ולאחר מכן להמשיך מול הפתח בעליה קצרה, שמובילה אל המפלס הגבוה של המערה. אם יושבים על משטח זה כשפנינו אל הירידה אפשר להביט אחורה אל הסדק שדרכו הגיעו המים שהמסו את המערה וקצהו אינו נראה. במפלס שמתחתינו כמה זקיפים גדולים. אחד מהם מכניס את המערה שלנו לקלאסיקה של הדרמות, כיוון שהוא ממש קרוב לתקרה ואפשר ל"הלביש" עליו את הסיפור של רומיאו ויוליה. יש לרדת בזהירות כיוון שהנטיפים "חיים" ומטפטפים והסלעים חלקים.

לאחר מעבר בין הזקיפים יש להתקדם בשפיפה ולהביט לכל הכיוונים. זהו החלק העשיר של המערה וכל זווית מגלה דברים חדשים. כשנפתח האולם הגדול, אפשר לרדת לתחתיתו כדי לראות את מוצא המים בסדק התחתון. כל האולם מוקף בנטיפים דמויי טירות וארמונות.

לאחר ששבענו מהמראות, אפשר לטפס בכיוון האור שבפתח המערה ולהמשיך בירידה לכיוון המכוניות שלצד המפעל. מומלץ להשאיר במכונית שבנקודת הסיום כמה בקבוקי מים לשטיפת הידיים שהתמלאו בבוץ במערה.אנא שימרו על שלמות המערה והתנהגו בזהירות סביב הנטיפים!

טייל וכתב: מורה הדרך אודי ווליכמן