נחל בצת

מסלול נחל בצת-שרך הוא מסלול ארוך ויפה לכל המשפחה בין החורש, מעיינות וגם מערה

  • מתאים לכלבים
  • טיולים
  • מסלולי הליכה
  • מעיינות
לתצוגת מפה
יש לשים  לב כי נכון לאוקטובר 2023 נחל בצת יבש.
לפני מס' חודשים נמצא סרטן נהרות בנחל בצת. הסרטן יכול להביא לקריסה של המערכת האקולוגית כולה. הוחלט לייבש את הנחל כדי לנסות ולהציל אותו מהסרטן.

מסלול נחל-בצת הוא ללא ספק מן המסלולים הרגליים היותר פופולאריים ומבוקשים בגליל העליון המערבי.
נחל-בצת, על אגנו הגדול, הוא הנחל הצפוני ביותר בארץ, מבין הנחלים הזורמים אל הים התיכון. מהלכו מלווה את קו הגבול עם לבנון לאורכו ממושב שתולה – מערבה, עד שפכו אל הים התיכון כ – 2 ק"מ מדרום לראש-הנקרה. הוא מתחיל באזור דרום-לבנון, מעט מצפון לכפר עייתא א-שאב.

שם הנחל שאוב מרשימת "הערים האסורות בתחום צור", הנזכרת בתלמוד הירושלמי במסכת שביעית. מכאן גם שמו של מושב בצת הסמוך לשלומי ואף השם "בסה" – שמו של הכפר הערבי הגדול, ששכן עד מלחמת העצמאות במקומה הנוכחי של העיירה – משמר את השם הקדום הזה.

חלקו הראשון של המסלול עובר ביובלו הראשי של הנחל, המוכר בשמו נחל-שרך (בשין ימנית!!! כן!!!). הנחל קרוי בשם הצמחים המיוחדים – השרכים, על מיניהם השונים, המלווים את אפיק הנחל על קירות הסלע שבגדותיו
המסלול אינו מעגלי ולכן צריך להשאיר רכב בנקודת הסיום ולחזור עמו לרכבים בנקודת ההתחלה.


איך מגיעים? נסיעה על כביש הצפון (899) משלומי מזרחה, תביא אותנו לאחר 10 דקות לאילון.
כדאי להשאיר כאן את הרכב שייקח את הנהגים אל נקודת ההתחלה לאחר הטיול.
מיד אחרי קיבוץ אילון בצד ימין נמצא מושב גורן. עוד עיקול גדול בכביש, מעלה אותנו אל הישוב הקהילתי גרנות. מטרים אחדים לאחר הפניה ימינה לגרנות, נבחין בכביש הפונה שמאלה. נפנה בו (זהירות מרכב הבא ממול – הראות מוגבלת). נסיעה נוספת של עוד כ – 700 מ' תביא אותנו להרחבה בכביש ובה כיכר עגולה. זהו חניון-שרך. כאן מתחיל המסלול.

בשלב ראשון מומלץ לעלות אל הגבעה הסמוכה, בדרך כורכר טובה הפונה מזרחה. לאחר שנחלוף על פני מבנה חדש יחסית, אנו ממשיכים עוד קצת בשביל מסומן ומגיעים לאתר ארכיאולוגי מעניין העונה לשם: "חורבת דנעילה". זהו ישוב קדום, שראשיתו בתקופה הרומית, עיקרו בתקופה הביזנטית וסופו בתקופה הצלבנית ובכך הוא משמש דוגמה טובה לעשרות ישובים דומים, שאכלסו את האזור בימים ההם. לפני שנים אחדות הכשירה אותו קק"ל לביקור הקהל וכך מתאפשר לנו לסייר בין שלושת בתי-הבד העתיקים ושאר השרידים הפזורים בשטח.

בסוף הסיור מחזיר אותנו השביל חזרה אל החניון ממנו יצאנו. עתה אנו פונים לצד מערב, אל עבר השלט המצביע אל "נחל-שרך". השביל המסומן כחול (כרגיל – בין שני פסים לבנים) מוליך אותנו בירידה מתונה ונוחה, בלב החורש הטבעי, המשובץ בעצי אורן נטועים. בשלב זה אנו נעים צפונה – צפון מערבה. עוד צעדים אחדים והשביל מתרחב למעין כיכר ובמרכזה מערת קבורה עתיקה, מכוסה ברשת הגנה. השביל ממשיך ונושא אותנו מתונות בתוך מעבי החורש הטבעי. לאט לאט נעלמים עצי האורן והחורש המתעצם משתלט על כל המרחב. בולטים פה שני מיני האלון: אלון מצוי – "מלך החורש" ואלון התולע המרשים והנדיר יותר.

עוד מספר צעדים ואנו מוצאים עצמינו חוצים את אפיק הנחל וממנו, לשם שינוי, מטפסים מעט בשביל, כאשר מצד ימין נפתחת לנו תצפית יפהפייה אל אפיק הנחל, המשתרע עמוק מתחתינו ואל המצוק הצפוני המזדקף אל מולנו. על מצוק זה נוכל לצפות במשפחות שפני הסלע "המשתזפים" בבקרים שטופי השמש. בעונת האביב נוכל גם לשמוע את שירת "הזכר הדומיננטי" המכריז בקולי-קולות על הטריטוריה האסורה לכל שפן-זכר אחר. בהמשך העונה נוכל לפגוש ממש בקטע זה את הפרח המיוחד – המישויה הפעמונית.

הקטע הבא של השביל משתפל בתלילות חזרה אל אפיק הנחל. יש לרדת בזהירות במורד. לאחר מכן אם נפנה מבטינו ימינה נוכל להבחין כאן באפיק נחל נוסף, המצטרף ונשפך אל נחל שרך בו אנו מטיילים. זהו נחל מישמש הקטן והמרשים (אשר בו אין שביל מסומן ולכן הוא אסור בטיול בשמורת-הטבע). מבלי שהבחנו עשה הנחל עיקול גדול ואנו צועדים בו עתה ופנינו מערבה. האפיק מתרחב ומתמתן וכבר אנו מול מערת-שרך ופתחה הפעור בקיר המצוק הימני.

המערה היא מערה קרסטית גדולה ומרשימה, כאשר ניתן להיכנס ולטייל בה לקצרה או לטיול מאתגר מעט. אם החלטתם להיכנס למערה, זה הזמן להוציא פנסי ראש. ב-10 מטרים הראשונים המערה נוחה יחסית (עם כפיפה עמוקה אחת מתחת לסלע). לקראת סוף הקטע הזה ניצב לו סטלגמיט (זקיף) גדול ומרשים, למעשה היחיד שקיים כיום במסלול המטויל. מיד אחריו ניצב לו קיר זקוף בגובה של כ – 2-3 מ'. זאת נקודת הסימון שלנו לשוב על צעדנו חזרה ולצאת מהמערה.

השביל בהמשך נושא אותנו אל הגדה השמאלית של הנחל ואנו מהלכים בנוחות יחסית עליה. בהמשך הוא יורד שוב אל האפיק. עוד כמה צעדים ואנו מוצאים עצמינו במסעף נחלים רחב. גם החורש נפתח כאן ומולנו במערב מזדקף המצוק הגבוה בכל הודו והדרו – מצוק עירבין. כל הסימנים הללו אומרים לנו שהגענו אל נחל-בצת. כאן, בשפכו אל נחל זה מסתיים נחל-שרך. אנו פונים שמאלה. נחל-בצת רחב יותר והשביל מוליך אותנו בצידו השמאלי של האפיק. עוד הליכה קצרה ונבחין כי לאט לאט מופיעים – בתחילה קטנים ובודדים בהיחבא ובאין רואה ובהדרגה מתרבים ומתעצמים שיחים חדשים, אשר לא ראינו בנחל עד כה. אלה הם שיחי הרדוף הנחלים, אשר מבשרים שאנו מגיעים אל עיינות כרכרה. מלמעלה – ממצוק עירבין, נראה אפיק הנחל בקיץ כנחש ענק וורוד מפריחה צפופה ונהדרת של ההרדופים.

מי המעיין בקיץ מגיעים מצינור פלסטיק שחור, הפולט מלוא פיו מים המוזרמים מכאן במורד הנחל. הזרמה זו היא תוצאה של מאבק ממושך של אנשי הרט"ג, בשיתוף עם קבוצת פעילים מאילון ומהאזור, אשר דרשו ודורשים עדיין להשיב למעין את המים שנגזלו ממנו. הצינור יורד מבריכת-"מקורות", הנמצאת ליד הישוב הבדווי – ערב אל-עראמשה. כמות המים המוזרמת היא עדיין אחוז קטן מזו שהייתה בנביעה הטבעית בימיה הטובים. מצב זה מכתיב מן הסתם גם מרחק קצר יחסית של הליכה לאורך פלג המים הזורמים. המים הולכים ומתמעטים, הולכים ונעלמים עד שמזרזפים ב"בריכה הגדולה" (כך קראו לה ילדי אילון בימים שהיא ידעה לעלות על גדותיה ולא היה מקום טוב ממנה להשתכשך בימי הקיץ החמים) ושם נעלמים סופית.

מהבריכה נמשיך (אנו כבר צועדים בכיוון דרום מערב) אל הדולב הענק. אחד מאותם עצים, שכאשר אתה מגיע אליהם ומרים את ראשך אל עבר הצמרת התקועה בלב הרקיע ואל ענפיו הנזרקים "ימה, צפונה וקדמה ונגבה" אל האין-אפקים, אתה יכול להבין את הקדמונים שראו בהם אלים. אגב – הצמח השני המצביע במובהק על מים זורמים בנחל, הוא עץ הדולב.

עוד צעדים אחדים והגענו אל מערכת אספקת המים הישנה של קיבוץ אילון. עד 1998 צרך הקיבוץ את כל מימיו מהנחל בלבד. רק באותה שנה חובר הקיבוץ אל חברת "מקורות" והחל לקבל מים גם ממנה. עד אמצע שנות האלפיים עוד שאב הישוב מעט מים שהיו בנחל, עד שנאלץ לחדול גם מכך וכיום אין יותר שאיבת מים עליים מהנחל. מערכת אספקת המים מתחילה כאן בבריכת הסכר.

זוהי בריכה קטנה הנמצאת באפיק הנחל, בקצה סכר פך הסוגר אותה ובצידה השמאלי יוצא ממנה צינור גדול, המוליך את מימי הנחל עד לבריכת השאיבה הגדולה, הנמצאת לפני העלייה לאילון. בסמוך לבריכה מתנשא "מבצר" בטון דו-קומתי מסוג עמדות הביטחון שנבנו בתקופת "המאורעות". בתקופה זו – כאשר הקיבוץ עלה על הקרקע והחל לשאוב מים מהנחל, היו החברים שומרים בתורנות – בקומה השנייה, על המשאבות שנמצאות בקומה התחתונה. מכאן אנו ממשיכים במדרכה הסלולה, המקיפה את בריכת השאיבה משמאל, עולה ומטפסת אל הכביש המוליך אותנו לאילון.

העלייה כאן אמנם תלולה יחסית אך היא קצרה ועל כביש סלול; אז מאמץ אחרון – רבע שעה ואנחנו במגרש החנייה הצפוני של אילון.

בברכת טיול מהנה ומעשיר!
הכותב הוא זהר אופיר מורה-דרך מוסמך ומדריך טיולים, 052-3738822.

מיקום