שביל הפסגה הר מירון

נטפס עם הרכב עד לחניון הפסגה בו אפשר לערוך פיקניק, יש כאן שולחנות וברזי מים בצל האלונים. מהחניון נצא לדרך בשביל מסומן בצבע אדום המתחיל בסדרת מדרגות, לאורכו של השביל נבנו מרפסות תצפית המשקיפות לכל רוחות השמיים ומכל אחת מהן נשקף נוף מרהיב ומסופר סיפור אחר.

החורש כאן עשיר מאוד ולחלק מהצמחים שנראה במסלול ,הר המירון הוא גבול התפוצה הדרומי שלהם בעולם. צומחים כאן כל מיני הצומח הים תיכוני וגם צמחים עם שמות אקזוטיים ומעוררי דמיון כמו שזיף הדוב וכמו הערער הארזי, אלו צמחים שמאפיינים את הרי לבנון, סוריה וטורקיה והנה הם גם כאן על המירון. בגלל גובהו של ההר נראה כאן שלושה מיני אלון: האלון המצוי שירוק כל השנה, אלון התבור שמשיר את עליו הגדולים ואלון התולע שצומח בגבהים. בין עצי החורש נראה גם את העוזרר שממש עכשיו הוא עמוס בפריחה לבנה ויפה שתהפוך בקיץ לפירות צהובים, הנראים כמו תפוחי עץ קטנטנים שטעמם חמוץ מתוק והם חביבים מאוד על ציפורים ועל מכרסמים וגם על מטיילים שממלאים בהם כיסים. בשמורה אסור לקטוף!!! אבל, נראה אתכם מתאפקים.

אנחנו ממשיכים הלאה עם השביל ומגיעים לבור קטן ועגול חצוב בסלע, זוהי גת קדומה לדריכת ענבים, עדות לימים בהם על מדרונות ההר היו טראסות וגודלו כרמי ענבים מהם הופק יין. במקום בסיס צבאי, אולי הייתה כאן על ראש ההר איזו טברנה גלילית קטנה שהגישה יין מקומי. כיום קיימת עדיין חקלאות על המירון, בעיקר מטעים וכרמים של הכפרים הדרוזים בית ג'אן, חורפיש ועין אל אסד. בהמשך השביל, בתצפית לכיוון דרום, נראה לפנינו את בית היערן ומעט ממזרח לו נמצאת חורבת ב"ק, ישוב שהוא חלוץ ההתיישבות החקלאית היהודית בישראל בעת החדשה.

בתחילת המאה ה-19 ניסה ישראל ב"ק, מראשוני תעשיית הדפוס בישראל, להקים כאן כפר חקלאי יהודי- ניסה ובקשיים מרובים גם הצליח. משה מונטיפיורי ואשתו יהודית ביקרו כאן ואפילו היו נוכחים בברית המילה של אחד הילדים, בה התכבד מונטפיורי והיה הסנדק. הישוב נקרא ג'רמק ושרד כעשר שנים. היום נותרו ממנו הסיפורים ואם נשאר לכם כוח אפשר ללכת בשביל קצר ומסומן היוצא מהחניון בו התחלנו.

במקום אפשר לראות שרידי מבנים, עצי אגוז ומתקנים חקלאיים.נמשיך בשביל המעגלי ונשוב לחניון בו התחלנו- סגרנו מעגל. הכותב הוא תושב כליל מורה דרך ואיש חינוך. מדריך טיולים בעיקר בגליל ומלמד בבית הספר הדיאלוגי "שיח" 050-9235674 יותם דהאן.